האמנות של שבט השיפיבו

השיפיבו נחשבים לאחת הקבוצות האתניות הגדולות ביותר באמזונס הפרואני - הערכות מצביעות על כך שהקהילה שלהם מונה כיום כ-20,000 איש. בני השבט פזורים על פני נהר האוקיילי וסביב העיר פוקלפה, אשר נבנתה על גדותיו. למרות החשיפה המתמדת לעולם המודרני, עדיין נשמרות מסורות ומלאכות עתיקות רבות בחיי היומיום של השבט: אמנות שבטית בחריזה, בטקסטיל ובכלי חרס, ועבודת טקסים עם צמחי מרפא.
לשבט השיפיבו מסורת עתיקה וענפה של שאמניזם ועבודה עם האיוואסקה, תרכובת פסיכו-אקטיבית צמחית המשפיעה על התודעה, כחלק מהתרבות שלהם. במהלך ההיסטוריה המודרנית, אנשים רבים הצליחו לעבור חניכה וללמוד מהזקנים את הידע העתיק של עבודה זו, הנשמר ומועבר מדור לדור.

אמנות הרסטורציה היא ייחודית ביותר ומושפעת ישירות מהקשר של השבט לעולם הצמחים.

היא מאופיינת בדפוסי עיצוב מורכבים וגאומטריה קדושה מיוחדת. אמנות זו מבטאת את תפיסת המציאות הקוסמית האחרת, ומספקת הצצה לעולם הקוסמולוגי של השבט. היא מהווה דיאלוג עמוק עם העולם הרוחני וכוחות הטבע.

האיוואסקה היא חלק משמעותי מדיאלוג זה. במהלך עבודתו של השאמאן עם התה (חליטה) הוא נחשף לדפוסים גאומטריים של אנרגיה.

ביטוי נוסף של דפוסים אלה מתבטא בשירה הקדושה של השאמאן, הנקראת איקארו, המשמשת את השאמאן לריפוי מטופליו. קיים קשר משמעותי בין האיקארו לבין הדפוסים שניתן לראות על הבדים ועל הכדים, קשר שקשה לנו לתפוס בצורת המחשבה המודרנית. בני השיפיבו מסוגלים להאזין לאיקארו ולבטא את יצירתו, או להתבונן בעבודת היד ולשמוע ממנה.

אמנות הרסטורציה היא עבודתן של נשות השבט. מגיל צעיר, בנות השבט לומדות מאימותיהן וסבתותיהן. האמנות שלהן היא עבודת יד ייחודית ולכן לא ניתן לייצר אותה בייצור המוני. באופן מסורתי כל המלאכות נעשות מחומרים טבעיים. תהליך הכנת הרקמה יכול לארוך עד 3 חודשים עבור יצירה גדולה.

כיום, כמו בקהילות מסורתיות אחרות ברחבי העולם, קיימת לחץ מתון מהעולם החיצוני על הקהילה ועל אורח חייה. הצעירים פחות מתעניינים במסורת ובשימורה, והדרישה הכלכלית גוברת. מכירת אמנות היא דרך עיקרית עבור שבט לפרנס את עצמו במציאות משתנה. רכישת אמנות באמצעות סחר הוגן - תומכת בשימור המסורות העתיקות של הקהילה וביכולתה לשמור על מגוונה האתני הייחודי.